לבנון:
בסרט לבנון כל הנושא של עלילה שבה התחלה,אמצע, וסוף ברורים לחלוטין אייננו קיים וגם לא כל כך חשוב , הסרט אינו מציג לנו מי הדמות הרעה או הטובה ולא מציג לנו במפורש מי נגד מי, כי הדגש העיקרי בתוכן הסרט ובעלילה שלו הוא דווקא בנפש החייל, הדילמות שהחיילים והמפקדים עוברים בשדה הקרב, זוהי המטרה העיקרית של הסרט ומה שהוא מנסה להציג. החיילים בצוות לא מצליחים ברוב הפעמים להתגבר על המכשול הרגשי ולא מקשיבים וממלאים את הוראות מפקד הכוח בגלל הדילמות הפנימיות והמוסריות שלהם ומהפחד למות.
הצוות של הטנק ניצב מול דילמות רבות האם כדאי להרוג אנשים חפים מפשע? מי ייקח פיקוד על צוות טנק? האם לירות? האם לתת לחייל שמתגעגע הביתה להתקשר להוריו? ועוד..
כל אחת מהדמויות נתקלת בדילמות שהם הבסיס לרצונות והמעצורים שלה לאורך כל הסרט זאת אומרת שלרוב הדילמות של כל אחד מהחיילים יהיו קשר אחת לשנייה .
לדוגמא הרצון של המפקד הוא כן לשתף את חייליו במתרחש ולהציג להם את האמת, להיות רגיש ואמפתי כלפיהם לאפשר להם לנוח או להתקשר להורים,
ומה שעוצר אותו הוא החזות הקשוחה של המפקד שהוא רוצה להיות
שהחיילים שלו ירגישו ממנו שהוא דמות סמכותית ולספק להם תחושת ביטחון מלאה ושאין שום סכנה שאורבת, שיעריכו את כבודו ויצייתו לכל מילה שלו וכדי שהוא יוכל לפקד עליהם כמו שצריך.
וכל לאורך כל הסרט רואים איך המפקד נתקל ומתמודד עם דילמות אלה.
התחלת הסרט היא תחילת המלחמה, ויישר מתמקדים בצוות הטנק ובתפקודו, רוב הסרט מצולם מנקודת המבט של פירסקופ הטנק .
בהמשך הסרט בעקבות טעות ניווט הם מגיעים למקום שבו מתקיפים אותם והורסים להם את הטנק שם רואים את חוסר הניסיון של החיילים בעת המלחמה, הדילמות מורגשות ויש הצפת רגשות
הסרט מסתיים בכך שהם מגיעים למקום בטוח.
דמות החייל הישראלי-
בסרט לבנון יש שוני רב בין אופי ארבעת הדמויות הראשיות אך יש מאפיין אחד שדומה לכולם והיא חוסר המוכנות שלהם ללחימה, הסרט מציג לנו חיילים כילדים ולא כאנשים שקולים ובוגרים שתמיד יודעים מה לעשות כמו שאנו רגילים לראות בסרטי צבא למינהם, הוא מציג את סבל החיילים והקושי הלא נגמר שהם חווים ובעיקר הדילמות המוסריות הרבות שתוקפות אותם ורובם אינם יודעים איך להתמודד איתם ומפשלים.
הסרט מראה לנו דמות חייל שהוא עוד צעיר לא בשל ובעיקר מפחד ולא יודע להתמודד עם הלחימה ועם ברירת במחדל של תקיפת האויב.
